מזרחי, בראשית ח׳:ה׳

1 רש"י פתח ↗

בעשירי נראו ראשי ההרים. זֶה אָב, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן שֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם. וְאִם תֹּאמַר הוּא אֱלוּל, וַעֲשִׂירִי לְכִסְלֵו שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לַהַפְסָקָה – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹנֶה אֶלָּא לַהַפְסָקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן; וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִי לַיְרִידָה, אֵין זֶה סִיוָן, וְהָעֲשִׂירִי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶלָּא לַיְרִידָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לַהַפְסָקָה וְהוּא אֱלוּל, אִי אַתָּה מוֹצֵא בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ; שֶׁהֲרֵי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שִׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב וְכ"א יוֹם הוֹחִיל בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה, הֲרֵי שִׁשִּׁים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים עַד שֶׁחָרְבוּ פְנֵי הָאֲדָמָה. וְאִם תֹּאמַר בֶּאֱלוּל נִרְאוּ, נִמְצָא שֶׁחָרְבוּ בְּמַרְחֶשְׁוָן וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, וְאֵין זֶה אֶלָּא תִּשְׁרֵי, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן:

2 רש"י פתח ↗

3 רש"י פתח ↗

4 רש"י פתח ↗

1 זה אב שהוא עשירי לירידת הגשמי'. כדמפרש לקמי':

2 וא"ת הוא אלול ועשירי לכסליו שפסקו בו הגשמי'. ונפקא מינ' שיהי' שקוע התיב' י"ב אמה ושליש שהרי מא' לסיון שהתחילו המי' לחסור עד א' לאלול שנראו ראשי ההרי' חסרו ט"ו אמה לצ' יום שהם ו' יום לאמה נמצא שעד ט"ז לסיון לא חסרו אלא שתי אמות וב' שלישיות האמה ואז נחה התיב' למדת שהית' משוקעת י"ב אמות ושליש במים שעל ראשי ההרי':

3 ואין זה אלא תשרי שהוא ראשון לבריאת עולם. אבל א"א לומר שראשון הוא ניסן שהוא ראשון לחדשי' ויהי' משפט דור המבול י"ח חדשים מפני שא"א שיעברו בין זמן הראות ראשי האילנות ובין הזמן שחרבו המים מעל הארץ שהוא עומק מועט ה' חדשים אחר שמהזמן שהתחילו לחסור עד הזמן שנראו ראשי האילנות שעומקן כמה אלפים אמות לא עברו רק ד' חדשים וא"ת נימא כל המספרים כלם אינם אלא לחשבון החדשים השביעי שביעי לחדשים והעשירי עשירי לחדשים והראשון שבו חרבו המים ראשון לחדשים שבזה יהיה משפט דור המבול י"ח חדשים ושקוע התיבה ה' אמות ושביעית י"ל א"כ הל"ל ותנח התיבה בשנת תר"א בחדש השביעי בעשירי בא' לחדש בשנת תר"א נראו ראשי ההרים כמו שאמר גבי חרבו המים גם א"א לומר שיהיו כל המספרים לדין דומיא דשני שהוא שני לדין אף שביעי שביעי לדין והעשירי עשירי לדין והראשון שבו חרבו המים ראשון לדין שבזה יהיה שקוע התיב' ב' אמות וד' חומשי האמה בקרוב מפני שעל כרחינו לומר שניסן שהו' שביעי לדין אינו הניסן הראשון הבא אחר ירידת הגשמים אלא הניסן הבא אחר הניסן הראשון מפני שבניסן הראשון יהיו הימים שבין ירידת הגשמי' ובין מנוחת התיבה שהוא בי"ז לניסן הראשון פחות מק"נ יום שהיה בהם תגבורת המים והוא בטל לפיכך על כרחין לומר שהוא הניסן השני לירידת הגשמים ויחויב מזה שיהיה תמוז שהוא עשירי לדין התמוז השני לירידת הגשמים והראשון שבו חרבו המים התשרי השני לירידת הגשמים וא"כ היה לו לכתוב ותנח התיבה בשנת תר"א בחדש השביעי בעשירי באחד לחדש בשנת תר"א נראו ראשי ההרים ויהי בשתים ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ. והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאף על פי שדבריו אלה הן מהאגדות של ב"ר מכל מקום כיון שהוא עצמו מדקדק במקומו' אחרי המדרשות וטורח לבאר פשטי המקרא הנה הרשה אותנו לעשות כן כי שבעים פנים לתורה ואומר אני שאין החשבון הזה שאמרו נאות בלשון הכתוב כי אם נסבול לפרש ותנח התיבה בחדש השביעי ליום הזה הנזכר שכלא בו הגשם ושבו המי' מעל הארץ הלוך וחסור שלא כמנין החדש השני הנז' בתחלת הפרשה וכמנין האמור בסוף הפרשה איך יתכן שיחזור מיד בפסוק השני ויאמר עד החדש העשירי למנין אחר שיהיה עשירי לירידת הגשמים והראיה מן התיבה שתהיה משוקעת במים י"א אמה מפני שנותן חסרון שוה לכל הימים אמה לד' ימים אינה ראיה כי מן הידוע בחסרון המים שהנחל הגדול כאשר יחסר בתחלתו אמה לד' ימים יחסר בסופו ד' אמות ליום אחד והרי לפי החשבון הזה באחד לחדש אב נראו ראשי ההרים ובאחד בתשרי חרבו המים והנה בששים יום חסרו כל גובה ההרים הגבוהים שהם כמה אלפים אמות ועוד כי שלח היונה בשבעה עשר לאלול ומים על פני כל הארץ והאילנות מכוסין והנה חרבו כלם בשנים עשר יום עכ"ד: ונראה לי שהטענה הראשונה אינה טענה כי כמו שהוכרח הוא להורות בדרך הפשט שאין מנין השביעי כמנין השני שהשני שני לדין והשביעי שביעי לירידת הנשמים מפני שלא יתכן להיות שביעי לדין כי יתחייב מזה שתהיה מנוחת התיבה בתוך הק"נ יום של תגבורת המים ולא יתכן שתנוח התיבה קודם החסרון כן הוכרחו חז"ל לומר שאין מנין העשירי להפסקת הגשמים כמנין השביעי שהוא להפסקת הגשמים מפני שיחוייב מזה שלא יהיה החדש שבו חרבו המי' מעל הארץ החדש הראשון שהוא תשרי והכתוב אמר בראשון באחד לחדש חרבו המים. והטענה השנית גם כן אינה טענה מפני שאינו דומה החסרון הבא למים בהיות כל הארץ מכוסה לחסרון הבא להם כשאין כל הארץ מכוסה כי בהיות כל הארץ מכוסה לא יחסרו מהם רק חלקים שוים בכל יום מפני שהסבה הגורמת החסרון בכל הימים אינה אלא מצד בלוע המים בחלקי הארץ ועליית האדים מהם מהכאת השמש בם שזאת הסבה אינה גורמת חלוף ושנוי כלל בכל הימים בהיות הארץ כולה מכוסה אך כשאין כל הארץ מכוסה שהחסרון ההוה למים אז הוא משתי סבות האחת מצד הסבה הנז' והשנית מצד נגוב האויר לחלקי הארץ הנגלים המקיפים בה והכאת השמש בם שהוא סבה לחסרון המים המוקפים מהם הנה זאת הסבה יש לה חילוף ושינוי בהכרח בין הימים קצתם לקצת לחילוף חלקי הארץ הנגלים שאין החסרון המגיע להם מנגוב חלקיה הנגלים ביום הראשון שהם מועטין שוה לחסרון המגיע להם מנגוב חלקיה ביום השני שהם רבים כי החלקי' הנגלים הולכים ומתרבים כפי רבוי הימים ולכן בששים יום הקודמים שהם מאחד לסיון עד א' לאב שהיו כל חלקי הארץ מכוסי' צריך שיהיה החסרון שוה בכל יום ובשאר הימי' שמאחד לאב עד אחד לתשרי שחרבו המי' מעל הארץ יהיה החסרון בהכרח הולך ומתרב' בכל יום כפי רבוי חלקי הארץ הנגלים ולהיות שהחסרון שבתוך הששים יום הראשונים היה מסבה אחת והחסרון שבתוך הששים יום האחרוני' שמאחד לאב עד א' לתשרי היה משתי סבות חסרו בששי' יום הראשוני' ט"ו אמה ובששי' יום השניים שמאחד לאב עד אחד תשרי כמה אלפים אמות:

4 הרי ס' יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה. כי פירוש ויהי מקץ ארבעים יום תחלת המ' שהם ל"ט יום שלמים וכשתצרפם עם הכ"א יום שהואיל בשליחות היונה יעלו ס' יום ומפני שאב ואלול אינם כי אם כ"ט יום צריך לומר בהכרח שראש חדש תשרי הוא ממנין הכ"א יום:

« מזרחי Genesis 8:4 מזרחי Genesis 8:6 »